Uncategorized

Beshallach/Yisro: Going From 10 to 11
by

Beshallach/Yisro: Going From 10 to 11

From Har Sinai (also called “Chorev”) to Eretz Yisroel is a journey of 11 days.  The 11 days journey reflects “the aspect of One which is higher than the 10 Commandments which were given at Chorev…the aspect of Hashem’s Essence and Being (מהותו ועצמותו) which is higher than the 10 sefiros.”  However, everyone knows that the Bnei Yisroel wandered in the midbar for 40 years (instead of 11 days) as a punishment for the sin of the spies.  In our sicha, however, the Rebbe speaks of this as something positive.  What is positive about the same journey being drawn out over 40 years?!

The Rebbe explains that we can say that Hashem’s intention here was in order that the aspect of 11 (Hashem’s Essence) “will be drawn down and revealed in them in an internalized manner via their travels in the midbar for 40 years, in which ‘Hashem gave to you a heart to know, eyes to see, and ears to hear’.”  If Hashem would have taken them directly on the 11 days journey, all of the refinement which was accomplished over 40 years would have been achieved in a manner of Above to below, something which does not so much affect that which is “below”.  (Like the difference between the sense of “ownership” of a King who fought for territory and invested all his wealth and resources to conquer lands for his Kingdom, as opposed to his son who received Continue reading →

Chukas 5751 Informs Current Events (5780)!

This week in Eretz Yisroel is the week of parshas Chukas. (Outside of Israel it is parshas Shlach — due to the second day of Shavuos falling out on Shabbos the Torah readings in Israel got a “head start” and are a parsha ahead for a few weeks.)

Today (Sunday of parshas Chukas) there was a solar eclipse which was partially visible in Israel.

Take a look at the first footnote in the Dvar Malchus for parshas Chukas (presented here with quotes from the sources referenced in the footnote):

 

 

A. This day — as all days of the year on the Jewish-Torah calendar — consists of two dimensions: the day of the week, and the day of the month.1

1 From which is derived that it is also the calendar of the nations of the world (who count according to the sun — Sukkah 29a, Mechilta Bo 12b, Bereishis Rabba 6:3, Zohar I 236b (end)), who divide the solar year into 12 parts/months, but this division is “only by agreement and is not an inherent, natural division”…

Sukkah 29a: The Rabbonon taught: at the time when the sun is eclipsed — it is a bad sign for the idol worshippers; when the moon is eclipsed — it is a bad sign for “those who hate Israel” (the indirect way the sages refer to the Jewish nation when mentioning something undesirable), since Israel count according to the moon and idol worshippers count according to the sun.

Bereishis Rabba 6:3: Rabbi Levi in the name of Rebi Yosi bar Ilai said “it is derech eretz that the large one should count according to the large, and the small one should count according to the small one.  Esav counts according to the sun which is large, and Yaakov counts according to the moon, which is small.

(Thanks to R’ Chaim Kott of Kfar Chabad for sending me this!)

 

מכילתא יב, ב

ח. החדש הזה לכם . לא מנה בו אדם הראשון. אתה אומר לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגוים? (אמור) כשהוא אומר ראשון הוא לכם (משמע) לכם ולא לגוים אמור. הא מה תלמוד לומר לכם? לא מנה בו אדם הראשון. נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה. לא דיים לישראל א’ לל’ יום מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים. וכשהחמה לוקה סימן רע לגוים שהם מונים לחמה, וכשהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל שהם מונים ללבנה. ר’ אומר, כשחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב. (רבי יוסי אומר כשהמזלות לוקים במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב). ר’ יונתן אומר אלו ואלו נתנו לגוים שנאמר כה אמר ה’ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י)א

זוהר חלק א רלו ב

“יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף אויביך וגו’“.    רבי יוסי פתח, (תהלים קד יט) “עשה ירח למועדים וגו’” — “עשה ירח” בגין לקדשא ביה ריש ירחין וריש שתין, ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא, וכד שמשא שליט סיהרא לא שלטא, כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא, ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא, ותרווייהו עבד קב”ה לאנהרא, הדא הוא דכתיב (בראשית א יז) ויתן אותם אלהי”ם ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו’. “והיו לאותות“– אלין שבתות, דכתיב (שמות לא יג) כי אות היא, “ולמועדים“– אינון יומין טבין, “ולימים“– אלין רישי ירחין, “ולשנים“– אלין רישי שנין, דלהוון אומות העולם עבדין חושבן לשמשא, וישראל לסיהרא.

ואזלא הא, כי הא דאמר רבי אלעזר, כתיב (ישעיה ט ב) הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, הרבית הגוי אלין ישראל, דכתיב בהו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, וכתיב (דה”א יז כא) גוי אחד בארץ לו בגיניה הגדלת השמחה דא סיהרא דאתרביאת בנהורא בגיניהון דישראל. אומות העולם לשמשא וישראל לסיהרא, הי מנייהו עדיף, ודאי סיהרא לעילא, ושמשא דאומות העולם תחות האי סיהרא הוא, וההוא שמשא מהאי (ס”א סיטרא) סיהרא נהיר, חמי מה בין ישראל להו, ישראל אחידו בסיהרא, ואשתלשלו בשמשא עלאה, ואתאחדו באתר (ביה) (ס”א דנהיר לשמשא) דנהירא משמשא עלאה, ומתדבקן ביה, דכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו”ה אלהיכ”ם חיים כלכם היום.